החלטה בתיק בש"א 170015/08

1.         התובעים - המבקשים, הגישו בקשה לאשר להם דחיית מועד העיון בתמליל קלטת שמע וזאת עד לאחר שיוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים.

2.         התובעים הגישו תביעה לתשלום חוב כספי בגין שירותי חשבונאות שסיפקו, לטענתם, לנתבעת 1 בין השנים 2001 - 2007.

בכתב התביעה נטען, כי הנתבע 2 הבהיר למנהל הנתבעת, כי הוא מודע לחוב ולעבודה הרבה שהושקעה על ידי התובעים וכי הוא אחראי באופן אישי לתשלום מלוא החוב של הנתבעת 1.

3.         אין חולק על כך שבכתב ההגנה כופר הנתבע בטענה זו.

4.         התובעים טוענים, כי מצויה בידיהם קלטת שמע, אשר הנושא הנ"ל מועלה בה במסגרת פגישה שהתקיימה בין התובע 2 והנתבע 2.

התובעים טענו, כי יש חשיבות רבה לכך שהנתבע לא ידע את תוכן השיחה בטרם יוגשו תצהירי עדות ראשית וכי במקרה דנן, יש לתובעים יסוד לגיטימי להעמיד עניין זה במבחן החקירה שכנגד.

5.         ב"כ הנתבעים התנגד לבקשה.

ב"כ הנתבעים טען, כי התובעים המציאו תצהיר גילוי מסמכים כוזב, שכן לא ציינו בתצהיר, כי יש בידם קלטת שמע.

ואם אכן קלטת זו מצויה בידם, הרי שהתצהיר מיום 29/4/08 הוא תצהיר כוזב.

עוד נטען, כי גם בפרוטוקול היתה הודעה כוזבת מצד התובעים בעניין זה.

ב"כ הנתבעים טען, כי אין לאפשר קבלת ראיה זו בהתאם לתקנה 114 א' לתקסד"א וכן לחלופין טען, כי אין כל סיבה לחרוג במקרה דנן מהכלל ולפיו יש לגלות את המסמכים המצויים בידי הצדדים עוד בשלבי המשפט המוקדמים ועל כן דין הבקשה להידחות.

6.         עיינתי בתשובת ב"כ התובעים ועל פי החלטתי מיום 8/9/08, הוצג בפני במעטפה סגורה תמליל הקלטת.

7.         ברע"א 4249/98 שמעון סוויסה נ' הכשרת הישוב ואח' פ"ד נה (1) 515, נכתב בסעיף 7 לפסה"ד:

" 7. חרף הגישה הכללית המחייבת, בדרך כלל, משחק בקלפים פתוחים, עדיין נותרה שיטת - המשפט הדיונית בישראל - בבסיסה - שיטה אדברסרית ואין היא מונעת - במקרים רבים ואולי ברובם - הפתעת היריב. אין מתירים הצגת שאלון בענין מהימנות העדים ולענין דרכי ההוכחה, ובעל דין אינו חייב לגלות ליריבו מראש מי הם העדים שהוא מבקש לקרוא לעדות (בכפיפות לצמצום הזכות בתקנה 168); ובמשפט רשאי הוא לחקור את יריבו בחקירה שכנגד מבלי שהוא נדרש להציג את השאלות מראש לנחקר.

אף בסוגייה בה אנו מטפלים יש ובית המשפט נדרש לאזן בין זכות הגילוי והעיון לבין אינטרסים אחרים שבגדרם עשוי הגילוי להביא לשימוש בזכות שלא בתום לב. דוגמה קלאסית של ניגודי אינטרסים כאלה מצויה בתובענות על הפרת פטנטים וסודות מסחריים.

נתאר לנו מקרה שבו קיימת מחלוקת בין בעלי הדין הן לענין זכויותיו של התובע והן לענין ההפרה הנטענת נגד הנתבע, שלפי הטענה גזל את פרי המצאתו של התובע.

הנתבע מבקש לקבל על דרך של גילוי מסמכים או פרטים נוספים מידע על תהליכי היצור של המצאת התובע ואילו התובע מסרב וטוען כלפי הנתבע: לא זו בלבד שגזלת ממני את המצאתי, עכשיו אתה מבקש לברר פרטים נוספים שיאפשרו לך להשלים את הגזילה! מנגד טוען הנתבע שללא המסמכים והפרטים אין הוא יכול להתגונן כהלכה, השווה: רע"א 7559/95 (לא פורסם).

הבאתי את הדוגמה הזו רק כדי להראות שלעתים האופן שבו בית המשפט צריך להפעיל את שיקול דעתו בסוגיה שלפנינו אינו פשוט ואי לומר מראש שהמבקש זכאי בכל מקרה לצו בלתי מסוייג של גילוי מסמכים או לעיון בהם.

השאלה אימתי רשאי בית משפט להורות על דחיית העיון במסמכים למועד אחר, יכולה להשתנות לפי סוגי העניינים העומדים על הפרק, ולפי הנסיבות המיוחדות של כל ענין וענין, וקשה להשיב עליה בהינף קולמוס אחד".